מחלת הלישמניה

איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון מגייס תמיכה עבור הרשויות על מנת לטפל בשפני הסלע (החיה המעבירה את המחלה). התקציבים מאפשרים שדרוג  גדרות ביישובים כדי למנוע את חדירת שפני הסלע. כמו כן בוצעו פעילות של גריסת סלעים ואטימת מסלעות, שהם בתי הגידול של השפנים.
מחלת הלישמניה היא מחלה הפוגעת בעור בצורת פצע. המחלה מכונה "שושנת יריחו".
כדי להידבק במחלה יש צורך בשלושה שותפים: טפיל חד­­־תאי, חיית בר שהיא "מאגר המחלה" (כמו: שפן סלע, פסמון ומריון) ונקבת חרק, המכונה "זבוב החול".
נקבת זבוב החול היא זו שמעבירה את הטפיל, מחולל המחלה, מחיית "מאגר המחלה"-שפן הסלע. זבוב החול הוא חרק קטן (1.5-4 מ"מ), שעף בשקט ובדילוגים עד לגובה של 40 ס"מ מעל מפני השטח ללא הזמזום האופייני ליתושים. זבוב החול פעיל בשעות הערב והלילה, בעיקר בחודשי מאי-אוקטובר. עקיצת זבוב החול מכאיבה ועלולה להעביר לאדם את הטפיל מחולל המחלה, אם קודם לכן עקץ הזבוב שפן סלע הנגוע בטפיל. תקופת הדגירה של הטפיל בעור היא בין 10 ימים לכמה חודשים.
לאחר תקופת הדגירה מופיעים אזורים אדומים ומגרדים במקום העקיצה, שהופכים לכיב (פצע) אדום-כחול ששוליו משוננים. כל נגע הוא תוצאה של עקיצה אחת.
רוב הפצעים מופיעים באזורים החשופים של העור, במקום שהזבוב יכול לעקוץ. פצע אחד מחסן מפני הידבקות נוספת במחלה, אך לאדם שנעקץ כמה פעמים בו־זמנית יכולים להופיע כמה פצעים. לעיתים נוצרת צלקת לאחר תהליך הריפוי. צורת הנגעים השונים מגוונת. הכיב מתרפא מעצמו רק לאחר שנה, אך טיפול נכון ובזמן מקצר מאוד את זמן ההחלמה.
אפשר לאבחן את המחלה באמצעות ביופסיה מהפצע. לא קיים חיסון למחלה, אך כיום ישנו טיפול מקומי ויעיל. המחלה אינה מדבקת ואינה מסכנת חיי אדם.
מיגון נכון יכול למנוע חלק ניכר מהעקיצות (כמו הגנה האישית מנזקי השמש).
למידע נוסף באתר משרד הבריאות לחצו כאן >>
בעבר התגלו מקרי הדבקה בתחומי האיגוד. אנו ממליצים לנקוט בכמה פעולות פשוטות על מנת להקטין את הסיכוי להידבק במחלה. יש לשלב את פעולות המנע האישיות והסביבתיות.

יש לשלב פעולות מנע אישיות וסביבתיות

מניעה סביבתית	מניעה אישית
	בחוץ	בבית
למנוע מפגעים תברואתיים, כמו דליפת מים, ביוב והצטברות אשפה.	למרוח על האזורים החשופים של הגוף בשעות הערב חומרים דוחי יתושים, בעיקר חשוב למרוח את הפנים והצוואר.	להפעיל מאווררים או מזגנים כדי להפחית את הפעילות של זבובי החול.
להרחיק גורמים שימשכו את שפני הסלע לתוך היישוב. לטפל במסלעות כדי שלא ייווצרו בהן בתי גידול לשפנים.	ללבוש בגדים ארוכים כששוהים מחוץ לבית, בעיקר בשעות אחר הצהריים והערב.	להשתמש בבתים ברשת הצפופה מזו המותקנת בהם כדי למנוע מזבוב החול לחדור אליהם.
	להימנע מלינה בחוץ, באזורים שידוע כי יש בהם זבובי החול.	לרסס את הרשתות שבחלונות ומפתני הבתים בחומרים דוחי חרקים. אם יש זבובי חול בבית, הריסוס יכול לסייע.